החלטה בתיק בש"פ 6493/12

           זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) מיום 6.8.2012, בה התקבלה באופן חלקי בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו לחלופת מעצר.

1.        העורר, יליד 1957, שימש עד למעצרו בפרשה נושא הערר כמנהל אגף החופים בעיריית אשדוד (להלן: העירייה) וכיו"ר ועד העובדים בעירייה. העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה); עבירה של עובד ציבור המסייע לארגון פשיעה לפי סעיף 4 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; ומרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין. כתב האישום בפרשה הוגש נגד העורר ונגד שמונה נאשמים נוספים והוא מחזיק ארבעה עשר סעיפי אישום, אך לעורר מיוחס האישום החמישי בלבד. על-פי הנטען בכתב האישום, עשה העורר שימוש לרעה במעמדו ובסמכויותיו בעירייה על מנת לקדם את פעילותו הפלילית של ארגון פשיעה שבראשו עומד הנאשם 1. כך פעל על פי הנטען מתוקף מעמדו כיו"ר ועד העובדים לקליטת בני משפחתו של הנאשם 1, ובהם בנו - הנאשם 2, כעובדים בעירייה. כמו כן סייע העורר לנאשם 2 וכתב עבורו מכתב המלצה המשבח את עבודתו בעירייה במטרה לקדם את שחרורו ממעצר בו היה נתון, וזאת אף שהנאשם 2 כלל לא היה תחת פיקוח במשך רוב תקופת עבודתו בעירייה. עוד נטען בכתב האישום כי העורר, בהיותו מנהל האחזקה של החופים בעיר אשדוד, תדרך את הנאשם 1 כיצד להערים על גורמי העירייה במסגרת ניסיונותיו של הנאשם 1 להשתלט על מכרזי שירותי החוף בעיר, ובהקשר זה אף יזם העורר פגישה בין הנאשמים 1 ו-7 ובין מי שהיה באותה עת מנהל אגף החופים באשדוד.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים ובהחלטתו מיום 11.4.2012 קבע בית משפט קמא כי העורר ישוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים. בית המשפט ציין כי העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר סטטוטורית בעניינו וכי לאחר שבחן את חומר הראיות ובשים לב לאופי העבירות המיוחסות לעורר, ניתן לאיין את המסוכנות הלכאורית הנשקפת ממנו באמצעות חלופה שתכלול פיקוח אנושי ואלקטרוני, הפקדה כספית והרחקה מאזור הדרום. בית המשפט הדגיש בהחלטתו כי לעורר מיוחס אישום אחד בלבד וחלקו בפרשה כולה מינורי; כי אל המעשים המיוחסים לעורר לא התלוותה התנהגות אלימה, סחיטה או איומים; וכן כי מדובר באירועים נקודתיים לגביהם הביע העורר צער בחקירתו. לבסוף, ציין בית המשפט כי לעורר אין עבר פלילי והוא נשוי ואב לשלושה ילדים, וכי מכלול הנתונים מטה את הכף לטובת שחרורו לחלופת מעצר. על כן קבע בית המשפט כי העורר ישהה במעצר בית מלא בעיר צפת, תחת איזוק אלקטרוני ותחת פיקוחם של ערבים; כי ייאסר עליו ליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה; וכי הוא יחויב בהפקדה כספית ובהפקדת ערבויות נוספות.

3.        העורר והמשיבה הגישו עררים על החלטה זו (בש"פ 2925/12 ו-בש"פ 2926/12) ובהחלטתו מיום 12.4.2012 דחה בית משפט זה (כב' השופט צ' זילברטל) את ערר המשיבה וקיבל באופן חלקי את טענות העורר להקלה בתנאי שחרורו. בית המשפט קבע כי מחומר הראיות עולה שחלקו של העורר בסיוע לארגון הפשיעה הנטען הוא מינורי ביותר וכי חומר הראיות אינו מצביע על מערכת קשרים רחבה בין העורר ובין ארגון הפשיעה הנטען. בית המשפט הוסיף וציין כי המסקנה שהסיקה המשיבה מחומר הראיות אינה המסקנה האפשרית היחידה וכי שילובו של העורר בכתב אישום רחב היקף וחמור, מעצים את חומרת מעשיו לעומת הרושם המתקבל מבחינת הראיות הפרטניות הנוגעות אליו. עוד נקבע כי נוכח גילו של העורר ונוכח עברו הנקי, אין טעם עצמאי (פרט למיוחס לו בכתב האישום) המקים מסוכנות או חשש מפני שיבוש מהלכי משפט. בנוסף קבע בית המשפט כי בהתחשב בעובדה שהעורר שוחרר לאחר חקירתו הראשונה ואין טענה כי ניצל זאת למהלכים פסולים וכן בהתחשב בכך שהמשפט צפוי להימשך זמן רב בהיותו מרובה נאשמים וראיות, אין הצדקה להותיר את העורר במעצר. עם זאת, נקבע כי אין לאפשר את שובו של העורר לעיר אשדוד עד שתתבהר סוגית מעצרם של יתר הנאשמים. זאת נוכח הקשר שקיים העורר עם הנאשם 1 ונוכח מעמדו הבכיר בעירייה. בית המשפט דחה, אפוא, את הערר שהגישה המשיבה, קיבל באופן חלקי את טענות העורר והורה על ביטול האיזוק האלקטרוני. כמו כן איפשר בית המשפט לעורר לצאת ממקום מעצר הבית להתאווררות במשך שעתיים בכל יום, ובלבד שיישאר בתחומי העיר צפת ויהיה מלווה באחד המפקחים.

4.        ביום 11.7.2012 קיים בית משפט קמא דיון בבקשת העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו. במהלך הדיון ציין בא-כוח העורר כי בהסכמת המשיבה הועבר מיקום מעצר הבית לעיר ראשון לציון ומתאפשרות לעורר חמש שעות התאווררות ביום אך הוא עתר לביטול מוחלט של מעצר הבית, וכן לכך שיותר לו לשוב לביתו באשדוד ויתאפשר לו לשוב לעבודתו בעירייה. בהחלטתו מיום 6.8.2012 קבע בית המשפט כי נוכח דלות הראיות ביחס לידיעת העורר שהוא אכן מסייע לארגון פשיעה ונוכח קביעותיו של בית משפט זה בדבר היעדר מסוכנות משמעותית או חשש אמיתי לשיבוש מהלכי משפט, ניתן לקבל באופן חלקי את בקשת העורר. בית המשפט הוסיף וציין כי נאשמים 5,3,2,1 ו-6 נעצרו עד תום ההליכים ויתר הנאשמים בפרשה שוחררו לחלופות מעצר ובנסיבות אלו לא הוכח כי חזרתו של העורר לביתו באשדוד יכולה לפגום בתכלית החלופה או בתקינות ההליך השיפוטי. בית המשפט הורה, אפוא, כי העורר ישהה במעצר בית לילי בביתו שבאשדוד, בין השעות 20:00 בערב ל-6:00 בבוקר, תחת פיקוח של ערבים; כי יאסרו עליו הכניסה לבניין העירייה ויצירת קשר עם מי מהעדים הרלוונטיים לאישום המיוחס לו; וכי יתר תנאי השחרור בערובה יוותרו בעינם. בית המשפט דחה את בקשת העורר לשוב לעבודתו בעירייה אך קבע כי לאחר סיום פרשת התביעה בנוגע לעדים הרלוונטיים לאישום המיוחס לו, יוכל העורר לשוב ולפנות בבקשה נוספת בהקשר זה.

           להשלמת התמונה יצוין כי ביום 21.8.2012 נעתר בית משפט קמא (כב' השופטת ט' חיימוביץ') לבקשת העורר, לפיה בהתאם להסכמה שהושגה בינו ובין המשיבה הוא יוסיף לשהות במעצר בית לילי בעיר ראשון לציון.

5.        מכאן הערר שבפניי, בו שב העורר ומבקש להורות על ביטול מוחלט של מעצר הבית בו הוא נתון ולהתיר לו לשוב לעבודתו בעירייה. העורר טוען כי נוכח חלקו המינורי בפרשה ונוכח חולשת הראיות אין כל מקום להותירו במעצר בית וכי בארבעת החודשים שחלפו מאז שוחרר לחלופה הוא הוכיח שהוא ראוי לאמון שניתן בו. עוד טוען העורר כי אין מקום להמשיך ולשלול ממנו את האפשרות להתפרנס, במיוחד בהתחשב בפרק הזמן הארוך בו צפוי התיק להתנהל נוכח היקפו של כתב האישום ומספרם הרב של עדי התביעה. העורר מציין כי מנכ"ל העירייה ביקש באופן אישי את חזרתו לעבודה ואף הציע עצמו כמפקח וכן כי הסתדרות העובדים החליטה שאין מניעה שהוא ימשיך לכהן בתפקידו כיו"ר הוועד. העורר מוסיף וטוען כי אין בחזרתו לעבודה בעירייה כדי לגרום לשיבוש מהלכי משפט, שכן הראיות נגדו מבוססות כולן על מסמכים שנתפסו, על האזנות סתר שבוצעו ועל הודעותיו של הנאשם 7 אשר שוחרר לחלופת מעצר מחוץ לעיר אשדוד. לבסוף טוען העורר כי מאז שהוגש נגדו כתב האישום ניטל ממנו חופש התנועה, נגדע מקור פרנסתו וחלה הידרדרות במצבו הבריאותי. על כן הוא מבקש לאפשר לו לשוב למסלול חייו הרגיל. בדיון שהתקיים בפניי הוסיף בא-כוח העורר וציין כי המשיבה הביעה בפניו נכונות לקיצור שעות מעצר הבית, כך שדרישה זו תצומצם לשעות שבין חצות הלילה ועד לשעה שש בבוקר, אך לטענתו נוכח חולשת הראיות אין הצדקה להותיר את מעצר הבית כלל.

6.        המשיבה טוענת, מצידה, כי הגם שהראיות לכאורה מצביעות על מעורבות מינורית של העורר בסיוע לארגון הפשיעה הנטען, העורר עצמו לא חלק על קיומן ואף לא על קיומה של עילת מעצר. עוד טוענת המשיבה כי נכון לעת הזו עומדים תנאי שחרורו של העורר על המינימום ההכרחי, ובהקשר זה היא מציינת את נכונותה לצמצום טווח השעות בהן על העורר לשהות במעצר בית, עליה עמד בא-כוח העורר בטיעוניו. בכל הנוגע לסוגית שובו של העורר לעבודתו בעירייה טוענת המשיבה כי העורר הוא עובד ציבור אשר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו במסגרת עבודתו ועל כן אין להתיר לו לשוב לעירייה. אשר להבעת החרטה ציינה המשיבה כי תחילה הכחיש העורר את המיוחס לו וכי חזר בו והודה בחקירתו כי סייע לנאשם 1 במכרזי העירייה רק לאחר שעומת עם חומר הראיות שנאסף נגדו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי חזרתו של העורר לעבודה בעת הזו מקימה חשש מפני פגיעה בהליך שכן חלק מעובדי העירייה צפויים להעיד בתיק. עוד טוענת המשיבה כי נוכח מעמדו של העורר כיו"ר ועד העובדים בעירייה וכמנהל אגף החופים, קיים חשש מובנה לשיבוש מהלכי משפט וכי על פי החלטתו של בית משפט קמא יוכל העורר לשוב ולבקש שינוי בתנאי שחרורו לאחר שתסתיים שמיעת העדים הרלוונטיים לאישום המיוחס לו. במהלך הדיון שהתקיים בפניי הביעה המשיבה נכונות לבחון את האפשרות להקדים את שמיעת עדותם של עדי התביעה הרלוונטיים כאמור, ועם תום הדיון הודיעה בכתב שהיא אכן "מסכימה כי העדים הנוגעים לעורר, במסגרת האישום השמיני [צ"ל - חמישי], ישמעו תחילה. זאת, לאחר סיום הליכי הגשת כלל האזנות הסתר, אשר עומדות בבסיס כתב האישום".

7.        לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי כמפורט להלן.

           לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת העורר לשוב לעבודתו בעירייה או לתפקידו כיו"ר ועד העובדים. אכן, היקף הפרשה נושא כתב האישום, ריבוי הנאשמים והעדים הצפויים להעיד בה כמו גם החלק המינורי, יחסית, שנטל בה העורר כל אלה מצריכים מציאת איזון בין הפגיעה בפרנסתו ובמעמדו של העורר בעירייה הנובעת מן התנאים המגבילים שנקבעו בעניינו ובין האינטרס הציבורי המשמיע לנו כי עובד ציבור העומד לדין בשל מעשים פליליים שביצע במסגרת עבודתו ותוך ניצול מעמדו זה, לא ישוב לזירה הציבורית אשר בה על פי הנטען בוצעו אותם המעשים. זאת, בין היתר,בשל החשש המובנה עליו עמדה המשיבה כי שובו, כאמור, עלול להשפיע על עובדים האמורים להעיד באותו עניין כעדי תביעה. במקרה דנן צפויים להעיד תשעה עדי תביעה שהם עובדי העירייה ובמצב דברים זה, קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה ניתן יהיה לשוב ולשקול את שובו של העורר לעבודה עם סיום שמיעת עדותם היא קביעה מאוזנת ושקולה, בייחוד אם מוסיפים לכך את העובדה כי עדים אלה יישמעו תחילה, כהודעת המשיבה במהלך הדיון בערר.

8.        אשר לבקשת העורר לביטול מוחלט של מעצר הבית הלילי. כפי שתואר לעיל העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה נגדו ועל קיומה של עילת מעצר. כזכור, מואשם העורר בכך שקיים קשר עם הנאשם 1 - לגביו נטען כי הוא עומד בראש ארגון פשיעה - והעניק לו סיוע (בהיקף כזה או אחר) בעת היותו בעל תפקיד בכיר בעירייה. מעשים אלה המיוחסים לעורר אינם מצביעים אמנם על מסוכנות מובהקת או משמעותית הנשקפת ממנו, אך קשה לומר כי אין בהם כדי ללמד על מסוכנות כלל. על כן, אינני סבורה כי יש לבטל בשלב זה כליל את מגבלות התנועה של העורר (ראו והשוו בש"פ 5987/10 בצר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.8.2012), אך ניתן לצמצמן עוד לכדי שש שעות ליליות בין השעות 24:00 לשעה 06:00 בבוקר. כמו כן, איני מוציאה מכלל אפשרות כי בבוא בית המשפט המחוזי לשוב ולשקול את התנאים המגבילים שהוטלו על העורר, תיבחן על ידו מחדש גם סוגיה זו.

9.        סיכומם של דברים - הערר מתקבל באופן חלקי במובן זה שעל העורר לשהות במעצר בית בכתובת שעליה הוסכם בראשון לציון, בין השעות 24:00 ל-06:00 בבוקר. כל יתר תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי, יעמדו בתוקפם.

           ניתנה היום, ג' בתשרי התשע"ב (19.9.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 077-2703333 end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

התקשר

שלח SMS